אסתר יפה קליימן

13.2.79-24.3.2002
 
 

אסתר, בת רוחמה ונחמן, נודלה ברחובות בט”ז בשבט תשל”ט (13.02.1979) . אסתר הבת יחידה בין שלושה אחים.
בתום לימודי התיכון באולפנת “צפירה” במושב צפריה, התנדבה לשירות לאומי למשך שנתיים, בהן שימשה מדריכה ומרוה בבית ספר “נוה שאנן” ביפו . זה בית ספר לילדים בעלי הפרעות למידה שונות, יהודים וערבים כאחד. באותה תקופה עברה משפחתה להתגורר ביישוב נווה צוף בשומרון.
אחרי שהיא סיימה תיכון היא עשתה שנתיים שרות לאומי בבית-ספר ביפו לחינוך מיוחד. זה היה בית ספר לילדים ערבים ויהודים עם ליקוי למידה קשים. הילדים כל כך נקשרו אליה שהיו מתקשרים אליה בשעות הערב או בחופשים. הם הרגישו שהם היו יכולים לדבר איתה והיא היתה מקשיבה להם-משהוא שהיה חסר להם.
בתום שירותה פנתה אסתר ללימודי חינוך מיוחד במכללת “תלפיות” בתל אביב. הייתה לה כשרון מיוחד ונטייה טבעית לטפל ולקדם ילדים בעלי צריכים מיוחדים.האהבה הראשונה שלה היתה ילדים והם אהבו אותה. הם רגישו אינסטקטיבית שאצלה ימצאו סימפתיה, חום, אהבה וקבלה.
אחרי שנה, הלכה ללמוד אומנות במכון ורצברגר ברמת גן כדי לשלב אומנות עם חינוך מיוחד. היו לה ידיים של זהב ועין טוב.
בקיץ, שנת 2001 בגיל 22 , היא התנדבה בעמותת “לב בנימין”-עמותה לילידם מוגבלים מאזור מועצת בנימין. היא הפכה לאחד הדמויות הבולטות שמה. עם השמחת חיים שלה הזרקיה אנרגיות טובות לחונכים ולילדים.
כתוצאה מההתנדבות שלה בקיץ, אחד האמהות בקשה שהיא תסייעה לבת שלה עם תסמונת דאון לשלב לגן רגיל בעפרה. היא לוותה אותה, ובזכותה הילדה פרחה והשתלבה גם מבחינת חברתית. אסתר, עם חיוך תמידי על פניה, הייתה מסורה מאד לעבודתה ולילדים.
ביום ראשון בבוקר, י”א ניסן תשס”ב (24.3.2002) היא נסעה באוטובוס “אגד” מוגן ירי לעופרה כמתנדבת בקייטנת פסח של עמותת “לב בנימין”. בדרך, 5 דקות מהבית על יד יישוב עטרת, מחבלים פלסטינאים פתחו בירי מגבעה על האוטובוס. כדור בודד, מתוך צרור יריות, הצליח לחדור לפנים האוטובוס ופגע ישר לליבה. היא מתה במקום.
לאסתר היתה סגנון מיוחד שלה שהיתה מורכבת מעדינות, טוב לב, אהבה ומעל הכל הנכונות לקבל כל אדם באשר הוא.
אסתר היתה בת 23 בהירצחה. הותירה הורים ושלשוה אחים. הובאה למנוחות בבית העלמין בישוב מגוריה “נווה צוף”.