ליבי דולר

22.6.42-7.10.73
 
 

רב סרן

דולר, ליבי

ליבי, בן גבי ודב, נולד ביום ז’ בתמוז תש”ב (22.6.1942) בתל-אביב ולמד בבית-הספר היסודי “תל-נורדוי” בעיר הולדתו. הוא היה נער ערני וחביב, והפליא לנגן בפסנתר; ביחוד הצטיין באלתורי ג’ז ומוסיקה מודרנית. מנעוריו היה שחיין מצוין ומשאת נפשו הייתה – הים. לאחר סיום לימודיו בבית-הספר העממי הלך לבית-הספר לקציני-ים בעכו. אמנם מלכתחילה נוכח לדעת שאין זה הכיוון שהוא שואף ללכת בו, ובכל זאת היה מן המצטיינים במחזורו. לאחר תום שנת לימודים אחת, עזב את עכו למרות הפצרות מפקדיו בבית-הספר, והלך ללמוד בבית-הספר התיכון עירוני א’ בתל-אביב. הוא היה דמות מרכזית בחברתו, בפעילותו הנמרצת, בנגינה ובספורט. חיבה רבה רחש למקצועות טכניים, אהב מכוניות וחלם על אוסף מכוניות עתיקות, שיוכל לשפצן בבוא היום. בעודו תלמיד בבית-הספר התיכון החליט סופית כי ייעודו יהיה הטיס. הוא סיים את לימודיו בהצלחה ועיניו נשואות לקורס-טיס.
ליבי גויס לצה”ל בסוף אוקטובר 1960, כעבור חודש נשלח לקורס טיס בחיל-האוויר ומאז החל מגשים את חלום נעוריו. הוא השלים קורס-טיס וקורס-צניחה, למד להפעיל סוגים שונים של מטוסי סילון, נודע כטייס מעולה במטוסי “פוגה” ו”מיסטר” ונעשה מדריך טיסה. בחוות הדעת של מפקדיו באותה תקופה נאמר עליו: “בעל יזמה ומרץ במילוי תפקידיו. בעל כושר תפיסה טוב והבנה, מסתדר יפה עם אנשים. יעיל במילוי תפקידו”. וכמדריך טיס צוין: “יסודי, אחראי ומסודר בביצוע עבודתו; אהוב על חניכיו”. בבית הספר לטיס השתתף ברביעייה האירובטית של בית-הספר וכבר אז ניכר בחתירתו להתקדמות והפך לטייס מן השורה הראשונה, מדריך מסור ונמרץ, שיש לו סיכויים להתמנות מפקד קורס. כל המבחנים שעבר בתקופת שירותו מורים על רצונו העצום להתקדם ולהפוך את הטיס למשלח ידו הצבאי והאזרחי. לאחר שסיים את הקורס, נשא לאישה את חברתו מנעורים עדנה. בשנת 1965 נולד להם בנם הבכור עדלי, אשר שמו הורכב מצירוף ראשי שמות הוריו – עדנה וליבי. בשנת 1970 נולדה הבת שירה.
בסוף מרס 1966 השתחרר ליבי מצה”ל והתקבל לעבודה כטייס ב”אל על”. תוך חמש שנים וחצי נעשה ליבי קברניט והיה צעיר הקברניטים ב”אל על”, והוא בן עשרים ותשע בלבד. במלחמת ששת הימים השתתף כטייס מיסטר בתקיפת בסיסי חיל-האוויר של המצרים ושל הסורים והשמיד על הקרקע עשרה מטוסים ועשרים ושמונה נגמ”שים. מטוסו נפגע בפעולה בשמי דמשק, אולם הוא הצליח להנחיתו בשלום. בשנת 1969 חזר ליבי והתנדב לשרת בחיל-האוויר כדי ללמוד את מטוס ה”סקייהוק” החדש ובתקופת מלחמת ההתשה יצא לגיחות הפצצה באזור הדלתא של הנילוס ובאזור תעלת סואץ. ליבי הרעיף רוב אהבה על משפחתו – על אשתו, ילדיו ואמו. הוא שעשע את חבריו בנגינתו והיה הרוח החיה במסיבות. הטייס, שבכוח רצונו העצום ושקידתו הצליח להגיע להישגים בחיל האוויר ולהיות אחד הטייסים הטובים בו, ואשר בן עשרים ותשע היה לקברניט ב”אל על”, לא התנשא על חבריו; הוא אהב את כולם והם אהבו אותו, את גדלותו, את אהבת החיים ואת האופטימיות המלבבת שלו. אמרתו “חיים רק פעם אחת”, הייתה סיסמת חייו הוא גמר אומר למצות את הטוב ביותר והמועיל ביותר בחייו. ליבי אהב את המדינה והאמין בכל לבו, שיום יבוא והיא תהיה “גדולה”, אם לא במרחב שבין גבולותיה, כי אז ברמתה. במלחמת יום הכיפורים יצא ליבי לגיחות הפצצה על בסיסי טילים של המצרים. וביום י”א בתשרי תשל”ד (7.10.1973), אחרי שהשלים שורה ארוכה של גיחות, נפגע מטוס ה”סקייהוק” שלו מטיל נ”מ והופל, וליבי נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בן ובת, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן.
בספרו “ראש גשר”, הקדיש אורי דן פרק לליבי דולר.