אורן זיו

23.11.79-17.1.2000
 
 

סגן

זיו, אורן

בנם הבכור של טובה ונתן, נולד ביום ג’ בכסלו תש”ם (23.11.1979)בחולון, אח לעופר. אורן גדל כילד בכור, נכד ראשון ואחיין ראשון במשפחתו. בהיותו בן שמונה, עברה המשפחה להתגורר ביבנה, שם למד אורן בבית הספר היסודי ‘מעין’, בחטיבת-הביניים ‘רמות ויצמן’ ובבית-הספר התיכון ‘גינסבורג’, אותו סיים עם תעודת בגרות מלאה. במהלך שנות נעוריו הרבה אורן לעסוק בשני תחביבים – נגינה באורגנית, וישיבה משך שעות רבות ליד המחשב, כשהוא מתכנן, כדבריו, את עתידו, כמנכ”ל של חברת תעופה גדולה. הוא היה ילד ונער רציני ואחראי, אך ניחן בחוש הומור ובחיוך מאיר פנים. בשל תכונותיו אלה רכש לו אורן חברים רבים ומסורים.
להוריו היה אורן בן אוהב ומסור וחבר נפלא כאחד, והמשפחה הרבתה לנסוע לטיולים משותפים בארץ ובחו”ל. הוא היה נכד מסור ואוהב לסביו וסבותיו. תמיד דאג לשלומם וכשהתגייס לצבא, היה מתקשר אליהם כל יום שישי מהבסיס, כדי לאחל להם “שבת שלום”. דודו האהוב והנערץ, יוסי, גדל איתו ושימש לו כאח בוגר, בילה בחברתו שעות ארוכות וחלק עימו את סודותיו ומאוחר יותר כשנולדו אחייניו האהובים נדב ועדי, החזיר להם את כל אהבתו. גם עם אחיו עופר ידע אורן לרקום יחסי חברות משמעותיים, ושני האחים חלקו ביניהם סודות רבים. עופר העריך מאוד את אורן וראה בו דמות הראויה לחיקוי.
שני חלומות היו לאורן בשנות התבגרותו, האחד, להוציא רישיון נהיגה. אורן היה ‘חולה הגה’ ומשהגיע הרשיון המיוחל לא עזב את הרכב. חבריו מספרים כי היה נהג זהיר ומאוד מחושב, שדאג לנוסעים עימו ולרכב עצמו. חלומו השני היה הגיוס לצבא. הוא היה הולך יומיום לתיבת הדואר, לבדוק מתי יגיע הצו הראשון, ואחריו צו הגיוס.
בראשית דצמבר 1997 התגייס אורן לצה”ל. הוא ביקש להתנדב לאחד מחילות השדה, אך בשל הפרופיל הרפואי שלו נאלץ לוותר והחליט להתגייס לחיל-השריון. הוא היה מלא גאווה על שיבוצו בחיל והחל במסלול הקרבי של חיל-השריון, עבר טירונות, קורס למקצועות הטנק ואימון צמ”פ. בהמשך נשלח לקורס מט”קים, אך בעיות בריאות אילצו אותו לוותר על המסלול הקרבי. אורן לא התייאש והיה נחוש בדעתו לשרת ולתרום כמה שיותר. הוא הוצב בחטיבת שריון בתפקיד הדרכה. אחר-כך יצא לקורס קצינים בסיסי, והמשיך לקורס השלמה לקציני שלישות, אותו סיים בהצטיינות, ושובץ כשליש בגדוד שריון. אורן היה מאושר לשרת בחיל-השריון וחדור מוטיבציה ורצון עז למלא את תפקידו בנאמנות.
בחופשת השבת האחרונה שלו הספיק אורן לחגוג עם חברתו האהובה והמסורה, שירה, את יום הולדתה, ועם אימו טובה שחגגה גם היא יום הולדת.
ביום י’ בשבט תש”ס (17.1.2000) נפל אורן בעת מילוי תפקידו והוא בן עשרים בלבד. אורן נטמן בחלקה הצבאית של בית-העלמין ביבנה. הותיר אחריו הורים, אח וחברה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.