נאומים וקריאה מטקסים

 
 

קטע קריאה מפי תמי פרס ענבר לזכר אחיה, יורם פרס שנפל כטייס בפיגוע בציריך 1969

“אח שלי”

שתי מילים. שתי מילים שמספרות סיפור חיים שלם. האם באמת שלם? לא בדיוק, יש הרבה חוסר ושבר שהוליכו את חיי.

אין לי אח כבר הרבה מאוד שנים. משנת 1969, 46 שנים. יורם. יורם היה צריך לחגוג יום הולדת 73 בקיץ הקרוב.

הוא נהרג בן 27, נשארנו ליה ושרון, אבא, אמא ואני. ליה, אבא ואמא אינם כבר שנים רבות.

זמן רב עבר, חיים שלמים. כך אומרים, חיים שלמים. זה אכן נכון, הייתי בת 15, מי דאג אז לבטחון, מחבלים עוד לא היו חלק מעובדות החיים המצריכים התייחסות והערכות.

חזרנו מטיול החטיבה – יצאנו לטיול השנתי עם כל כיתות י’ של בתי הספר הקיבוציים, הפעם לנגב. התאהבתי שם, כמעט בפעם הראשונה, הגענו הביתה, חזרה לקיבוץ בלילה, יום שלישי, כולם צופים בסרט בחדר האוכל, ההורים מחכים לי. קצת קודם שמענו בחדשות שירו על מטוס אל על בציריך, יורם לא היה צריך להיות שם, אחר כך התברר שקפץ על טיסה והחליף חבר, לכן רק הפטרתי בקול – כאילו קול פנימי דיבר אלי – הלוואי ולא קרה לו משהו. כל כך רציתי להיות עסוקה באהבה, זה התאים לגילי, לרוח הנעורים שבי, אבל כן, החיים התהפכו.

אני מדברת על זכרון. זכרונות שלי ושל מעט חברים מהקיבוץ ומחיל האויר שעוד זוכרים.

יורם נשאר בזכרון, בסיפורים עליו.

אני בת 3, יורם מתעקש שאעמוד על כדור. איך נגמר? בזעזוע מוח.

אני בת 5 – מחכים בשדה התעופה למשלחת של תלמידי כפר גלים שחוזרת מאםריקה – איזו גאוה.

ועוד גאוה – סיום קורס טיס בתל נוף ואני כבר בת 9.

במלחמת ששת הימים, דני בעלי מספר על 2 מטוסי אורגן שהפציצו שיירה ירדנית ושינו את פני המערכה לימים מתברר מתוך יומני הטייס שמצאנו שזה היה יורם. צרוף מקרים מפליא.

אך הזכרון מתרחק. מי עוד זוכר אותו כילד קטן ואחר כך נער צעיר? מי יכול לספר לנו על שטויות שעשה, על יחסים שהיו לו עם חברים, איך היה בקורס הטיס? על חלומותיו? איזה אדם הוא היה?. נשארים עם קטעי זכרון וגעגוע. אנשים הולכים לעולמם. הורי כבר אינם. ליה אשתו כבר איננה.

זה כנראה נכון לא לזכור כל הזמן, הנפש יודעת זאת. כך אפשר לחיות, ללמוד, לעבוד, לצחוק, להקים משפחה, לאהוב.

אך כאן, היום, מזכירים. ובעיני זה חשוב כי זה החיבור שלנו לכאן לשורשים.

באחת השיחות המעטות שלהו – אני הייתי הרי האחות הקטנה שלא ממש מדברים איתה – הוא אמר: ששואלים אותי מאיפה אני, אני קודם כל עונה – נולדתי במעין צבי.\כך גם אני. עד היום אלו שורשים. עליהם חשוב לי לשמור וגם זכרונותי מאפשרים לי להתחבר.

יורם היה ילד יפה תואר, יפה עיניים, ידען, סקרן, חתיך ושחצן. בקיצור טייס. כנראה לא הטייס הכי טוב בעולם, אך פרח טייס באל על שהיתה משאת נפשו, כל כך רצה לראות עולם.

אני נוצרת את הזכרונות הללו עימי כל חיי. הם עשו אותי את מי שאני היום.

תמיד אוכל לומר בגאווה “אח שלי”.